מדר נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בשתי תאונות דרכים. התביעה נדונה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975.

המחלוקת על הנזק בלבד.

רקע

1. התובע נפגע בשתי תאונות דרכים שהינן גם תאונות בעבודה. הראשונה ביום 16.10.03 והשנייה ביום 6.4.06. התובע הינו נהג מונית במקצועו ושתי התאונות אירעו במהלך נהיגתו במונית. הנתבעת מבטחת השימוש במונית בביטוח חובה. בין שתי תאונות אלה אירעה לתובע תאונת דרכים נוספת ביום 4.5.05. תאונה זו הוסדרה בפשרה ואינה עומדת עוד לדיון כיום.

2. בתאונה הראשונה נפגע התובע בכתף וביד שמאל ונגרם לו קרע מלא בגיד הכתף. הוא טופל שמרנית בקופת חולים. בתאונה השנייה נפגע התובע בצווארו ובברכיו וטפל שמרנית בחדר מיון של בי"ח פורייה.

3. התובע הגיש למל"ל תביעות להכיר בתאונות כתאונות בעבודה ולתשלום דמי פגיעה, התביעות הוכרו והמל"ל אכן שילם לו דמי פגיעה בסך - 4,702 ₪ עבור התאונה הראשונה וסך – 3,500 ₪ עבור התאונה השנייה.

4. אשר לקביעות הרפואיות, בחר התובע במסלול מינוי מומחה. מומחה בית המשפט ד"ר נדב שאשא קבע בחוות דעתו:

תאונה ראשונה

[א] בבדיקת התובע נמצאו: צוואר - רגישות קלה בהנעת ובמישוש השרירים, כתפיים - היתכנות של דלדול קל דו – צדדי בשרירי השכמות, חריקות בתנועה משני הצדדים, יותר מצד שמאל. עמוד שדרה מותני - תלונות על כאבים בכפיפה וביישור מקסימאלי בסוף טווחי תנועת הטיה וסיבוב

[ב] מעברו של התובע – על פי התיעוד הרפואי קדמו לתאונה זו תאונות וחבלות רבות, עיקרן ביחס לכתף ימין. בנובמבר 1994, במהלך אשפוז, נמצאה רגישות בתנועות כתף שמאל וב – 20.3.02 נרשמו רגישות וכאבים מעל הצוואר והכתפיים "ימין יותר משמאל" ללא חסר נוירולוגי ... כאבי צוואר ותסמונת שרוול מסובב דו – צדדי לאחר תאונת דרכים. התיעוד הרפואי הרב מעלה כי התובע סובל מזה שנים מרגישות ומחריקות בשתי הכתפיים, יותר מצד ימין. לדעת המומחה קרוב לוודאי שמדובר במחלת גידי השרוול המסובב על רקע ניווני או טראומטי.

[ג] לאחר התאונה נרשמו תלונות רבות של התובע ביחס לכתף שמאל ואגודל שמאל. ביום 15.2.05 ועל פי ממצאי בדיקת ארטרוגרפיה הודגמו הן שינויים ניווניים במפרק כתף שמאל והן דלדול וקרע מלא של גיד SS בדרגה 2 באספקט הקדמי. לדעת המומחה לא ניתן לייחס את המצב הנוכחי בכתף שמאל אך ורק לתאונה הראשונה אם כי ייתכן שהתאונה גרמה להחמרה במצבה. בהיעדר מידע על טיפולים פיזיותראפיים, בהיעדר פירוט לגבי בדיקה פיזיקאלית ובדיקות עזר שבוצעו לאורך השנים, לא ניתן להעריך במדויק את תרומתה של התאונה לגבי הפגיעה בכתף שמאל.

[ד] בהינתן כל אלה העמיד המומחה את נכותו המלאה של התובע בגין כתף שמאל על 20%, לפי סעיף 42 [1] [ד] [3] לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז – 1956. המומחה ייחס 10% מהנכות למצב קודם ו - 10% הנותרים לתאונה הראשונה.

[ה] אשר לנכויות זמניות, הסתייג המומחה מחופשת מחלה בת 10 חודשים, אותה רשם הרופא המטפל לתובע. לדעתו אין בדיווחי הרופא מידע מספיק לגבי התלונות, הבדיקה הגופנית או המגבלות מהן נגזר הצורך בחופשה ממושכת זו ואין מסמכים המעידים על ביצוע של טיפולים פיזיותראפיים שהומלצו לתובע. הוא שב ומאזכר את הבירור ואת בדיקת הארטרוגרפיה מיום 15.2.05. המומחה לא קבע תקופות אי כושר או נכויות זמניות.

[ו] התובע התלונן כי בתאונה זו נגרמה לו גם פגיעה באגודל כף יד שמאל. ב – 1.12.05 נותח לשחרור הגיד באגודל. אך הרופאים המטפלים קבעו כי מדובר ב"אצבע הדק", כך גם מראים ממצאי הניתוח. המומחה קבע כי מדובר בפתולוגיה עקב שינויים ניווניים שאינה מופיעה על רקע טראומטי חד. על כן שלל קשר סיבתי בין מצב האגודל לבין התאונה.

תאונה שנייה

[א] בתעודת שחרור מחדר מיון נרשם כי התובע לא איבד את הכרתו באירוע אך הקיא., התלונן על כאבי צוואר וברכיים ללא ממצאים טראומטיים. נמצאה רגישות קלה באזור הקדמי של הראש, אך ללא הגבלת תנועות או חסר נוירולוגי.

[ב] לאור מצבו הקודם של התובע קבע המומחה כי התאונה לא גרמה להחמרה או לפתולוגיה נוספת. לכן שלל נכות זמנית או צמיתה כתוצאה מהתאונה.

[ג] חופשת המחלה שהוענקה לתובע הייתה ממושכת ומספיקה.

5. בתשובה לשאלות הבהרה מאת ב"כ הנתבעת מסר המומחה: